באוניברסיטאות מכובדות רבות בארצות הברית מתבקשים מרצים מובילים לשאת מעין הרצאה אחרונה, שבה הם אמורים להרהר ב"מותם המתקרב", לדבר על הדברים החשובים להם ולחלוק עם המאזינים את חוכמת החיים שצברו. אבל כשרנדי פאוש, פרופסור למדעי המחשב מאוניברסיטת קרנגי מלון, התבקש לשאת הרצאה כזאת הוא לא היה צריך לדמיין את מותו המתקרב.
רנדי אובחן כחולה בסרטן הלבלב, והרופאים הקציבו לו חודשים ספורים. וכך, באולם מלא עד אפס מקום, נשא רנדי את ההרצאה האחרונה. אבל ההרצאה לא עסקה במוות אלא בחיים.
הספר "ההרצאה האחרונה", שהקטע הנ"ל לקוח מהכריכה האחורית שלו, הוא אחד הספרים מעוררי ההשראה ביותר שקראתי לאחרונה.
כפי שכתבתי בבלוג הקודם שלי, אני מאד מאמינה בקריאה של ג'ק וולש למצוא בכל אדם את המאמן עבורך.
רנדי פאוש בספר הזה הוא התגלמות המאמן מעורר ההשראה.
האופטימיות, ההומור העצמי וההשלמה המוחלטת עם מצבו הביאו אותו להרצות ואז לכתוב ספר שכל כולו צוואה לילדיו.
הוא פותח בפרק על השפעתם של הוריו על חלומותיו והגשמתם, לאחר מכן מתאר איך הוא הפך למגשים חלומותיהם של אחרים ומסתיים בלקחים ותובנות על החיים, בתקווה שיהפכו למעוררי ומעודדי החלומות של ילדיו הקטנים.
היכולת של רנדי לעמוד באומץ מול המוות הקרב ולהכין את עצמו ואת משפחתו ליום בו יעזוב אותם הפכו את ההרצאה האחרונה למסמך מרתק על איך לעורר השראה מצד אחד, ואיך לחיות את החיים במלואם מאידך.
בעצם, מתי בפעם האחרונה שאלתם את עצמכם מה תרצו להשאיר אחריכם?
מה תרצו שיאמרו עליכם אחרי לכתכם? מה היתה המורשת שלכם? מה היתה תרומתכם לעולם הזה? לעצמכם? לילדיכם או קרוביכם?
מה תרצו שידעו עליכם, שאהבתם, שהערכתם ורציתם שינהגו כמוכם?
למה שלא תתמודדו עם השאלה הזו לפני שהיא נהיית מוחשית וקצובה בזמן?
הרי אם להודות על האמת, ומבלי להיות פטאליסטיים מדי, הרי מסענו אל המוות מתחיל ביום בו נולדנו. רנדי פאוש מסוגל להתייחס לסרטן שלו כאל מתנה משום שהוא אפשר לו לדעת בוודאות את יום מותו ולהיערך אליו כראוי.
קחו לעצמכם תרגיל. דמיינו את עצמכם עומדים במצב שבו אתם יודעים בוודאות שנותרה לכם שנה לחיות. אתם יודעים מה? מבחינתי גם כל השנה הזו תעבור עליכם בבריאות טובה ובתפקוד מלא.
איך תמלאו אותה?
את מי תפגשו?
עם מי תרצו לחדש קשרים ישנים או עם מי תרצו לסיים קשר שלא שווה את הזמן והאנרגיה שאתם משקיעים בו?
מה תרצו להספיק?
היכן תרצו לבקר ואת מי?
עכשיו תתחילו בלרשום את כל הפריטים שתכננתם. השלב הבא הוא לבחור על מה לא תרצו לוותר בשום אופן? עשו אותו מחר, בלי לחכות למותכם המתקרב! הרי המציאות יכולה לתפוס אתכם בהפתעה ולרוב האנשים אין התרעה מוקדמת...
מכאן הדרך שלכם פתוחה להמשך שיכלול הרשימה. תמיד חישבו מה הדבר שאתם חייבים לעצמכם להספיק לפני מותכם, ועשו אותו כאילו מותכם קרוב באמת. הרי יום אחד זה יהיה נכון!
קצת פילוסופיה, אולי בגרוש, אבל זה המפתח לחיים מלאים ומספקים.
החיים הם לא הרגעים שנשארים לכם בין העבודה לסידורים, לקניות, לבישולים, אלא הם סך כל הרגעים הללו כולם.
איילת בארי